סיפורו של השיר ערב אל מול גלעד

האילנות כל כך כבדים,
כופף הפרי את הבדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.

אל הבקעה מן הגלעד
טלה שחור ורך ירד,
כבשה פועה בוכה בדיר –
זה בנה הקט אשר אבד.

ישוב טלה אל חיק האם,
ישכב בדיר וירדם
והכבשה תישק אותו
והיא תקרא אותו בשם.

נסתר הליל בין הבדים
והנביא הגלעדי
יורד דומם אל הבקעה
לחזות בשנת הילדים.

ישוב טלה…
זה קרה בשנת 1938. לאה גולדברג היתה בת 27, היא ישבה בבית קפה בתל אביב עם שתי חברים שלה מקיבוץ אפיקים. הם כמובן אהבו את ספריה ושיריה, אז הם ביקשו ממנה לבוא להתארח בקיבוץ שלהם, אפיקים ולהעביר הרצאה על הספרות. לאה הסכימה מיד והגיעה לקיבוץ אפיקים שנמצא מדרום לכנרת ושוכן ליד דגניה.
לאה גולדברג נכנסה לחדר אוכל, שבו התכנסו חברי הקיבוץ לארוחת ערב ואחרי שסימו לאכול היא התחילה את ההרצאה, וכלם צפו והקשיבו לדבריה. ההורים ישבו שילדיהם איתם עד סוף ההרצאה. שההרצאה נגמרה כולם כמו מהמקומות מחאו כפיים ללאה ואז קרה דבר מוזר. לאה גולדברג הסתכלה וראתה שהילדים לא הולכים עם ההורים שלהם הביתה, הם הולכים ביחד עם הגננת לבית הילדים.
אחרי שההלם עבר לאה שמה לב שהשעה מאוחרת והיא לא יכולה לחזור אז היא נאלצה להעביר את הלילה בקיבוץ. היא קיבלה חדר והיא הסתכלה בחלון והתפעלה מהרי גלעד. תוך כדי שהיא מתסכלת על הנוף של הרי גלעד, היא שומעת את כל הבכי של הילדים שנפרדו מההורים שלהם ואת הגעגוע והדאגה של האמהות לילדיהם.
וכך נוצר השיר 'ערב מול גלעד'
השיר שמדבר ומעביר את החוויה של לאה גולדברג שראתה את הרי גלעד ושמעה את כל הבכי של הילדים מהלינה המשותפת. השיר התפרסם בעיתון 'דבר' כבר באותה שנה עם הקדשה לילדי קיבוץ אפיקים. יש כאלה שאומרים שהשיר נכתב כביקורת על הלינה שמשותפת ויש כאלו שאומרים שלינה המשותפת הייתה הפיתרון הטוב ביותר בהתאם לתנאים באותה תקופה. אבל את ההחלטה אני אשאיר לכם.
אפשר ממש לראות בשיר שלאה משווה את הילדים לצאן, שזה מסמל את הרעיון שהם קטנים ותמימים. היא מראה באופן יחסית מובהק את המצב הנורמלי ואידאולוגי שבו השה, הילד חוזר לאמא שלו. השיר 'ערב מול גלעד' שנכתב כשיר ביקורת על הלינה המשותפת בקיבוצים, הפך לשיר שמלווה את השירה הארצישראלית שלו. השיר 'ערב מול גלעד' שנכתב כשיר ביקורת על הלינה המשותפת בקיבוצים, הפך לשיר שמלווה את השירה הארצישראלית. וכמובן שאי אפשר לשים לב לסמליות שהשיר קיבל בימים אלו.