מצודת כח

מצודת כ״ח- משטרת נבי יושע -רות גלבנד

בקרב על משטרת נבי יושע נפלו 28 לוחמים ולכן המצודה נקראת מצודת כ״ח אבל הסיפור בכלל מתחלק ל3 קרבות אז בואו נתחיל בבסיס.                                            

מה זה בכלל המבנה הענק הזה?                    בשביל זה נחזור קצת אחורה לתקופה הבריטית. הבריטים מחליטים לבצר את הגבול כדי למנוע פעולות טרור בעקבות המרד הערבי הגדול. בשביל זה מגיע לארץ מומחה לטרור שנקרא צ׳ארלס אוגוסטוס טגארט.                הוא מציע לבנות מצודות שיעמדו לאורך הגבול כאשר היסודות שלהם מוגבהים מהקרקע כדי שיהיה קשה לפרוץ אליהם. שם המצודות: מצודות טיגרט על שמו, אחת מהן מוצבת סמוך ליישוב הערבי נבי יושע על רמת נפתלי.               הנקודה הזאת אסטרטגית מאוד מבחינת יכולת שליטה על השטח גם על הרכס וגם על עמק החולה מתחתיו ולכן זאת נקודת מעבר חשובה לאצבע הגליל.                                         הבריטים שנמצאים בארץ מתחילים לסגת עוד לפני התאריך שבו האו״ם קבע בתוכנית החלוקה וכשהם עוזבים הם מחלקים את תחנות המשטרה ועמדות המפתח לפי האוכלוסייה באזור ואת תחנת המשטרה בנבי יושע הם נותנים לצבא ההצלה של קאוקגי שזה בעצם כוח לבנוני!                                ההגנה שזאת המחתרת המרכזית באותה תקופה מבינה שיש חשיבות עצומה למצודה הזאת ושחייב לכבוש אותה ולכן בלי להתמהמה יוצאים למבצע הראשון לכיבוש המצודה.

בליל ה15 במאי יוצאים לקרב.                    הכוח כולל לוחמי פלמ״ח (פלוגות המחץ) ולוחמי חי״ש (חילות השדה) מגדוד 11 של גולני ובפיקודם של המ״פ יוסי פוגל ומג״ד החי״ש ישראל ליאור.                                הכוח יוצא ב2 אוטובוסים במטרה להגיע בלילה ולהפתיע, הם מאמינים שבגלל שהבריטים רק יצאו לכוח הלבנוני לא היה זמן להתארגן כמו שצריך ולכן הכיבוש אמור לעבור בקלות.     הדרך למעלה עברה בצורה חלק אבל כאשר האוטובוסים מגיעים למצודה ומתחילים לפרוק את החיילים הם חוטפים מכות אש ומתחילים בנסיגה.  אחד האוטובוסים נתקע בתעלה ונאלץ להדליק אורות מה שהופך אותם למטרה נייחת לירי הערבי ומהר מאוד מתחילים להעמיס את הלוחמים על האוטובוס הראשון ולסגת משם.  בקרב הראשון נפצעים לא מעט חיילים ונופלים 4 לוחמים: סטשי סשה וגוטמן יוסף מאנשי הפלמ״ח ועמירם אנקלביץ ויעקב יזרעאלוביץ מחטיבת גולני.

אחרי ההפסד הראשון ההגנה מחליטים לא לבזבז זמן ולצאת ישר למתקפה נוספת וכך ב20 במאי רק 5 ימים אחרי הקרב הקודם יוצאים לדרך אבל הפעם בהשתתפותם של פלוגה א של הגדוד ה3 בסה״כ 120 לוחמים בפיקודו של יצחק הוכמן.                           הכוח התחלק ל3 משימות:

כוח רתק והטעיה בפיקודו של פילון פרידמן- התפקיד שלהם הוא להגיע מכיוון היישוב רמות נפתלי ולייצר הסחת דעת על מנת שהכוח הפורץ יוכל לעבור בלי שישימו לב. הצוות מורכב בעיקר מעולים חדשים וניצולי שואה ולכן התקשורת ביניהם לא הכי מוצלחת.

  כוח חסימה שהתפקיד שלו היה לחסום את הדרך מכיוון מלכיה כדי שלא תוכל להגיע תגבורת מאזור לבנון.

והכוח המרכזי כוח פריצה וחבלה בפיקודו של דודו צ׳רקסקי שאמור לעלות דרך נחל קדש ובחסות כוח הרתק וההטעייה לפרוץ למצודה. 

חבורת הפיקוד כללה בתוכה את המ״ם איציק הוכמן, קשר, רץ, חובש ואת הסמג״ד משה קלמן ששימש כמלווה משגיח .  החבורה התמקמה סמוך לכוח הרתק וההטעייה של פילון. 

כל הכוחות התכנסו בחולתה ושם קיבלו הלוחמים והמפקדים את התדריך לקראת היציאה. 

היסודות של המצודה בולטים ב70 ס״מ כדי שיהיה קשה לפרוץ ולכן מחליטים לבצע את הפעולה עם שרפרף שעליו יונח חומר נפץ. 

לקראת היציאה קורה הבלת״ם הראשון: מגיעות רק 2 משאיות לקחת את הכוח ולכן המשאיות צריכות לעשות סבבים וכל הלו״ז מתעכב.

הכוח הלוחם מוביל לכפר גחולה למרגלות הרכס שם הוא מתחיל את הטיפוס הקשוח במעלה הנחל שמלא במפלונים . כל לוחם סוחב על גבו באזור ה20 קילו של חומר נפץ מה שמאיט  את הקצב של הכוח.                                   בערך בשעה 3:00 מקבל הכוח של פילון הוראה להתחיל בפעולת ההסחה כי רק אז מגיע הכוח הלוחם. 

כשהכוח מתחיל לפרוץ את הגדר הוא מבין שהאויב הוסיף סלילי תיל ואין להם זמן לשבור את כולם לפני עלות השחר ולכן דודו צרקסקי נותן את ההוראה לפוצץ עם מטען בונגלור את הגדרות ושצוות החבלנים יפרוץ ישר כדי לנסות לנצל מה שנשאר מאפקט ההפתעה שמתפספס. הכוח עושה את זה ורק בדיעבד מגלה שהשרפרף נעלם איפשהו בדרך ואין לחבלנים איך להגיע מעבר ליסודות, הם מנסים ליצור ערימת אבנים גבוהה אבל מהר מאוד הצוות נחשף בגלל איבוד אפקט ההפתעה והעובדה שהשמש מתחילה לזרוח. דודו נותן את הפקודה להתחיל נסיגה לאחור תוך כדי סחיבת הפצועים.                                                  במקביל הכוח של פילון גם מתגלה וחוטף גם הוא מכת אש חזקה. פילון נותן את הפקודה לסגת בזמן שהוא נשאר עם עוד 2 לוחמים פצועים בתוך מערה, לא רחוק מהמצודה בידיעה שהם לא ישרדו. אחד הלוחמים שברחו נותן עדות שהוא שמע 3 יריות מכיוון המערה ובסוף הקרב מתגלות 3 הגופות של הלוחמים ופילון במערה. 

בקרב הזה נופלים 22 לוחמים. בעקבות הדילמה של פילון בקרב יש לנו היום בלקסיקון הצבאי את "דילמת פילון" שמיוחסת למצבים כאלה בהם המפקד צריך להחליט אם להישאר עם הלוחמים בידיעה שהם וגם הוא ימותו או לברוח על מנת להינצל בידיעה שהלוחמים ימותו בגלל חומרת הפציעה ואי היכולת לברוח. 

הסיפור לא נגמר כאן כי האיום על תושבי העמק ורמות נפתלי עדיין מתנוסס מעליהם. כמעט חודש אחרי הפעולה הראשונה יוצאת לדרך הפעולה השלישית והאחרונה בהחלט.       באור ל16 ליוני פלוגה שלמה מהגדוד השלישי שמנתה חטיבה מכל פלוגה יוצאת לדרך.        הפעולה מתחילה בהפעלת 3 בונגלרים על מנת לפרוץ את הגדרות אבל זה לא הספיק ולכן משתמשים גם בחומר נפץ מה שמתגלה אח״כ כטעות בגלל שנגמר חומר הנפץ שהיה אמור לשמש לפריצת המצודה.                          הכוח משנה אסטרטגיה ופותח במצור על המצודה תוך כדי צעקות לכיוון המצודה שמפצירות בכוח הערבי להיכנע ולעזוב את השטח. עם עלות השחר הכוח תפס מחסה באזור.  בעקבות השרב ששרר באותו יום ,לוחמים חטפו מכות שמש והתייבשו אבל זה לא מנע מהם להמשיך . במהלך היום הגיע מסוק מלא תחמושת וחומר נפץ מתל אביב, עם רדת החשיכה התותחנים התחילו לירות.                בליל ה17 ביוני מפקד מחלקת החוד עמנואל ספקטור מתחיל בפיצוץ המצודה בעזרת פצצות ״פיאט״ חודרות שריון שמפוצצות את קירות המצודה ומובילות ללחץ בקרב . הערבים יוצאים לחצר ומתחילים בנסיגה צפונה במשוריינים ורגלית.                                      בשעה 2:00 לפנות בוקר פורץ הכוח שלנו למצודה ומגלה אותה ריקה! וככה נכבשת תחנה המשטרה בנבי יושע.                                   הלוחמים במצודה כ"כ עייפים שהם נרדמים שם. לצערנו נשלחים לכיוון המצודה כמה פגזים ע״י כוחות לבנוניים ואחד מהם חודר והורג 2 לוחמים, מה שהופך את מניין הלוחמים שנהרגו בקרבות על משטרת נבי יושע ל28 לוחמים.     מפקד הפלמ״ח יגאל אלון אמר: ״זו תיקרא מצודת כ״ח מפני שכ״ח קורבנות נפלו בכיבושה״ 

שמות הנופלים: אמנון אקרמן, יוסף אוהלי, אריה ברזילי, אליעזר בן נבט, מאיר בן בסט, צבי קורוביץ, נחמיה ויסוצקי, יובל טוליצינסקי, אמנון יקותיאלי, יצחק יזרעאלוביץ, אברהם כהן, חנן כוכבי, ישראל לוינסקי, מלאכי מושקוביץ, שלמה מזרחי, משה נאמן, משה סטשי, בועז עמיקם, יזהר ערמוני, פילון פרידמן, אליעזר פיטרמן, דוד צרקסקי, מרדכי ראובן, אליעזר שבט, דוד שוורץ.