המלחמה על המים

ארץ ישראל היא מגוונת מבחינת נופים. אנחנו יכולים לנסוע רק כמה שעות על כביש 90 ולעבור נופים מהירוק והכחול של הגליל והכנרת לחום של המדבר. אבל ליופי הזה מתווסף גם החסרונות, הנגב והמדבר שמשמשים יותר משליש משטחה של מדינת ישראל הם יבשים ממים, כמובן שכשיורד לנו גשם ויש שטפונות אז יש גבים שמתמלאים אבל גם זה לא מחזיק מעמד הרבה זמן בעיקר לא כדי לחיות שם.                                                            הבעיה הזאת קיימת מאז ומתמיד וכבר כשהבריטים כאן מנסים למצוא פתרון. בשביל זה מתחילים בלחלק את הארץ שלנו ל3 אזורים: אזור הצפון שהוא נקרא אזור העודפים עד לאגן ההיקוות של הכנרת, האזור המאוזן שמגיע עד קו רחובות רמלה ואזור המחסור שנמצא דרומית לרחובות וכן זה יותר ממחצית משטחה של ישראל!!!   המקורות שהבריטים רוצים להשתמש בהם הם בעיקר נהר הירדן שזורם חלקית בישראל וחלקית בירדן והמקורות שלו נובעים מהבניאס ברמת הגולן הסורית, החצבאני בלבנון והדן בשטחה של ישראל.  מקור נוסף הוא הירמוך שזורם בגבול בין ירדן וסוריה ונשפך לירדן סמוך למפעל החשמל בנהריים. בתקופת המנדט הבריטי גם לבנון תחת מנדט צרפתי ולכן גם יש מחשבה להשתמש במי הליטאני שזורם בתוך לבנון בגלל שלבנון גם ככה שופעת מים והם משתמשים רק במעט ממנו. וולטר לאודרמילק מהנדס ומומחה לשימור הקרקע כותב בשנת 1944 בספרו "הארץ היעודה" תכנית למפעל מים ארצי הכוללת בתוכה באמת הטיית מי הליטני. שנתיים לאחר מכן המהנדס ג'יימס הייס מתבקש ע"י המוסדות בא"י להגיש תוכנית לפיתוח המים בארץ והוא מגיש תוכנית שלפיה יבנו תעלה מאזור הירדן עד לבקעת בית נטופה והבקעה שאחת מהתכונות שלה זה היכולת לאגור מים- תהפוך למעין מאגר מים גדול כמו הכנרת שממנו תצא תעלת מים עד רפיח שתאסוף בדרך מים מהנחלים בדרך כולל הירקון, התכנית גם כללה בתוכה שימוש במי הליטני ולכידה של מי החצבאני צפונית לגבול בתוך לבנון וליצור שם סכר. 

לאחר קום המדינה המצב הביטחוני לא מאפשר להוציא לפועל את תוכניתו של הייס. בתכנון המקורי היו אמורים להזרים בכוח הגרביטציה את המים מהחצבאני והבניאס לדן אבל כיוון שהדן גבוה יותר מהזרימה של החצבאני והבניאס בשטחה של ישראל זה לא היה אפשרי, הבניאס אמנם גבוהה יותר בשטח המפורז אבל חוששים לפתוח בבאלגן מול סוריה. גם השימוש בליטאני שכעת הוא בשטח של מדינה עוינת כבר לא כ"כ אפשרי. הרעיון להזרים הכל לבקעת נטופה יורד מהפרק בגלל התייקרות הסיפור. מגבלה נוספת שמתגלה היא שבדיקות גיאולוגיות חושפות שבקעת נטופה לא מתאימה לאיגום מים (לשמש כאגם).                                                                                     בעקבות כל זה מחליטים לשנות כיוון ולהשתמש בכנרת כמאגר מים מרכזי למרות הבעיה הכלכלית, הכנרת נמוכה יותר מבקעת בית נטופה ולכן חייב לשאוב מים. מתקבלת החלטה סוף סוף ויש תוכנית פעולה: ייטו חלק מהמים באזור גשר בנות יעקב משם הם יזרמו בתעלה דרומה וסמוך לטבחה שעל גדות הכנרת יהיה מתקן דו תכליתי, הוא ישמש גם כמשאבה, אבל בנוסף מחליטים לנצל גם את הפער בגובה ולהשתמש בו על מנת לייצר אנרגיה ולכן המתקן גם ישמש לייצור חשמל. מטבחה התעלה תזרום דרך בריכות שייבנו בסמוך לכפר עילבון  ולבקעת בית נטופה ומשם הם יזרמו לנגב. שם הפרויקט: המוביל הארצי. נשמע מעולה נכון? גם מנצלים מים וגם מייצרים חשמל, אז זהו שיש בעיה אחת משהו "קטן ושולי", 2 וחצי ק"מ מהתעלה יעברו בשטח המפורז שהוסכם בהסכמי שביתת הנשק בסוף 49 עם סוריה. לא משהו רציני נכון? טוב לנו זה לא רציני לסורים זה מאוד רציני.קודם נכנס רגע למה זה שטח מפורז?  מלחמת העצמאות נגמרת בהסכם עם המדינות שבהם נלחמנו אחת מהן היא סוריה, הגבול המזרחי שלנו.ההסכמים נקראים הסכמי שביתת הנשק (בהם יש לנו כל מיני סעיפים) אבל זה שנתמקד בו נקרא: שטחים מפורזים. בכל מה שקשור לסעיף הזה היה קשה להשיג הסדר ולכן הוא מאוד מאוד מעורפל מה שאומר שכל צד פירש אותו בדרכו שלו. 

סוריה: השטח הזה לא שייך לישראל ולא לסוריה פשוט שטח מת.

ישראל: שטח בריבונות ישראלית שפשוט אין בו צבא. הסורים לא מוכנים שעבודות ההטיה יקרו בשטח המפורז. למה? פשוט מאוד ,הם לא רוצים פה מדינה יהודית ואם אין להם מים זה מעולה לסורים.  

העבודות מתחילות ב2 בספטמבר 1953.במקביל הסורים מתלוננים לאו"ם, מי שאחראי על הנושא הזה הוא הגנרל הדני ואגן בניקה והוא קובע לטובת הסורים מ2 סיבות:

1. ההטייה עלולה לפגוע בערבים שגרים בעמק הטבחה כי ערוץ הנחל יהיה נמוך יותר.
2. ההטייה עלולה להוביל שינוי בסטטוס קוו הצבאי של האזור המפורז כי ישראל יכולה להשתמש בייבוש או הטיית הנהר כמכשול צבאי.

ישראל מבקשת מהגנרל לדון בנושא ואם לא יגיעו להסכמה להעביר את הדיון למועצת הביטחון.   מדינת ישראל והגנרל בניק לא מצליחים להגיע להסכמה ולכן ב15 באוקטובר הדיון עובר למועצת הביטחון של האו"ם ויום אח"כ סוריה מגישים תלונה למועצה.המועצה קבעה שעד סוף הדיונים ישראל צריכה להפסיק את עבודות ההטייה ולכן ב27 באוקטובר ישראל מפסיקה את עבודת ההטייה.  בעקבות זה מגיע אריק ג'ונסטון שהוא נציג מטעם ארה"ב לגשר על הסיטואציה מול הליגה הערבית וישראל, אבל ההצעות שהוא מגיש נדחות גם ע"י ישראל בטענה שאין מספיק מים ליישוב הנגב וגם ע"י הליגה הערבית מחשש שההסכם שלהם יתפרש כתמיכה במדינת ישראל. בשנת 1956 האו"ם מגיע למסקנה ששיתוף פעולה בין ארצות ערב למדינת ישראל בהקשר המים הוא בלתי אפשרי, ומדינת ישראל מבינה שהזמן שלה דוחק.  מפעלי ההתיישבות שלה משוועים למים ואין שום צפי להסכם עם הערבים ולכן מדינת ישראל מחליטה להוציא לפועל את תכנית המוביל הארצי לנגב.  עדיין יש בעיה הרי מדינת ישראל כזאת קטנה וחדשה והיא נורא מפחדת מתגובות של מדינות הערב והאו"ם ולכן מתקבלת החלטה לשאוב את המים מהכנרת עצמה ולא מהירדן בשטח המפורז. בעקבות ההחלטה הזאת מתעוררות 2 בעיות:

1. הכנרת נמוכה יותר מהירדן ולכן צריך לשאוב ממנה את המים וכל העניין הכלכלי מתייקר כי אי אפשר גם לייצר חשמל ממנו.
2. המגבלה השנייה היא די מפתיעה אבל בעצם מעיינות הכנרת לא מתוקים אלה מלוחים ולכן המים שנשאבו בכלל היו מלוחים. 

למרות המגבלות באביב 1964 מסתיימות העבודות והמוביל הארצי מתחיל לזרום.

אבל בזמן הזה שבין יציאת התוכנית לפועל עד שהמוביל מתחיל לזרום התגובה של מדינות הערב היא לא הכי סימפטית.ראש ממשלת סוריה סאלח' אל ביטאר אמר בראיון ב11בספטמבר 1963: 

"עתידה של ישראל קשור בפיתוח הנגב ופיתוח זה מותנה בתכניות המים שלה. פיתוח הנגב עשוי להפוך את ישראל ממדינה בת 2.5 מיליון תושבים למדינה בת חמישה מיליון תושבים. מדינה זו תהיה בעלת פוטנציאל תוקפני ושאיפת התפשטות על חשבון מדינות ערב. לכן החלטנו לנהל את המערכה נגד ישראל עד תום, ולא לאפשר לה להגשים את חלומה הגדול. לכן החלטנו לסכל כל ניסיון לניצול מי הירדן ולמנוע את פיתוח הנגב והכפלת אוכלוסיית ישראל"

 סוריה היא באמת המדינה שמושכת בעיקר למלחמה בישראל.  מצרים לעומת זאת חוששת שהיא לא מוכנה עדיין לצאת ממש למלחמה וברקע הכעס של סוריה נגדם נשיא מצרים דאז גמל עבד אל נאצר מחליט לכנס ועידת פסגה של מנהיגי העולם הערבי. הוועידה התכנסה ב 13 בינואר 1964 ומנהיגי העולם הערבי החליטו לאמץ את הגישה המצרית שדוגלת לא לפתוח במלחמה, ודחו את ההצעה הסורית לפתוח במלחמה ולסכל את תוכנית המוביל הארצי בכל מחיר.  הועידה גם בנתה תוכנית פעולה הנשענת על 3 שלבים:

1. להטות את מקורות הירדן שלא בשטח ישראל (החצבאני- לבנון, הבניאס- סוריה).
2. הקמת מפקדה ערבית שתגן על מפעלי ההטיה וחיזוק הצבאות של המדינות הגובלות בישראל.
3. חיזוק הישות "הפלסטינית" מקימים את "ארגון השחרור הפלסטיני". 

תוכנית ההטייה הערבית: מי החצבאני יוטו חלק לנהר הליטני בלבנון וחלק לבניאס בסוריה, ומי הבניאס יוטו אל הירמוך וסמוך לזרימת הירמוך במשולש הגבולות של ישראל ירדן וסוריה יוקם סכר שימנע מישראל לנצל את מי הירמוך.                                                                          

במקביל סוריה ניסתה גם לחפור ולמשוך את מי הדן, כתגובה לזה ישראל סללה דרך פטרולים בגזרה הזאת בשנת 1962, הסורים טענו שהדרך עוברת חלקית בתוך שטח סוריה והתוצאה הייתה חילופי אש באזור, בעקבות זה ישראל הסכימה להפסיק זמנית את המעבר בדרך הפטרולים. בשנת 1963 גם סוריה וגם ישראל הסכימו שיגיע צוות מודדים קנדי לבדוק באיזה שטח הדרך עוברת והצוות קבע שהדרך שנבדקה כולה בשטח ישראל הסורים טענו שהחלק הקטן שנבדק הוא בשטח סוריה,  ישראל חזרו לדרך הפטרולים אבל הסורים החלו לתקוף את העוברים בדרך. ב3 בנובמבר 1964 פותח כוח סורי באש לעבר כוחות צה"ל שנמצאים בדרך הפטרולים בין הכוחות היה גם כוח שריון. במהלך התקרית גילו ליקוי חמור בטנקים ובתותחים שלהם, בעקבות התקרית מפקדת גייסות השריון בפיקוד האלוף ישראל טל שנכנס לתפקיד רק 3 ימים קודם ב1 לנובמבר שיפרו את החיל והפכו לבין הטובים בעולם. 10 ימים אחר כך מתפתחת תקרית נוספת שבה הסורים מפעילים אש ארטילרית כבדה על הכוחות שבדרך הפטרולים, התקרית מתפתחת כ"כ שהוחלט להפעיל מטוסים.  המטוסים משתיקים את האש אבל זאת פעם ראשונה שמופעלים מטוסים בעומק הטריטוריה הסורית המאבק על מקורות נחל דן נגמר בניצחון של ישראל אבל במקביל העבודה הסורית על הטיית הבניאס ממשיכה.  בדצמבר 1964 טרקטורים סורים מתחילים בהכשרת התוואי לתעלת הטיית הבניאס.  מדינת ישראל בשאיפה רוצה להפסיק את פעולת ההטייה אבל החשש הוא מפתיחה במלחמה לכן ההחלטה היא לנסות לעורר מתקפה מהצד הסורי על מנת לנצל את חילופי האש לפגיעה בטרקטורים ובכלי ההטייה הסורים.  רב אלוף בגין מחליט לבחון את עמדת האמריקאים לגבי פגיעה בכלי ההטייה הסורים.כאשר הגיעו נציגים מנשיא ארצות הברית (הנציגים: אוורל הארימן ורוברט קומאר) הוא סיפר להם שיש ביכולת צה"ל לפגוע בכלים הסוריים בלי לחצות את הגבול. רבין ניצל את חוסר תגובתם ופירש אותה כהסכמה לתוכנית.ב17 במרץ 1965 נקרתה ההזדמנות, יום לפני כן (ב 16) הסורים ירו על טרקטורים באזור כורזים, תקרית די רגילה אבל נפגע שם נהג טרקטור ישראלי וזה שימש כתירוץ לירי על הכוחות הסוריים. ב 17 במרץ צה"ל הציבו את הפתיון- שיירת טנקים וכצפוי ברגע שהם החלו לנסוע בדרך הפטרולים הסורים תקפו, בתגובה כוחות צה"ל ירו מכת אש על המוצבים הסוריים ועל ציוד ההטייה. כתוצאה מההשבתה של ציוד ההטייה הסורים הפסיקו את עבודות ההטייה באזור הצפוני והחלו באזור גשר בנות יעקב שהוא מרוחק יותר מהגבול ולסורים יש שם יתרון טופוגרפי כיוון ששם הירדן הוא הררי.             במקביל סוריה מפעילה ארגון טרור בשם אל פתח שמטרתו לפגע במדינת ישראל ולמנוע מהם להפעיל את המוביל הארצי.   סוריה הבינה שמדינת ישראל פוגעת במדינות מהן יצאו המחבלים ולכן מגייסת מחבלים מירדן ולבנון במטרה להכניס אותם בכוח לעימות שממנו הם נמנעו עד כה. מדינת ישראל מודעת לכך אבל בוחרת בכל זאת לעשות פעולות תגמול בירדן ולבנון כדי להראות שזה שסוריה שולחת את המחבלים לא מוריד מירדן ולבנון את האחריות לעצור את אזרחיה שלא יפעלו כך.בתחילת מרץ 1965 לבנון נופלת ללחץ הסורי ומתחילה בחפירות על מנת להטות את מי החצבאני בעקבות זה לראשונה ממבצע קדש מתקבלת החלטה לבצע פעולה צבאית בשטח האויב ובליל שבין ה 26 ל 27 במאי 65 יוצאים כוחות צה"ל לפעול בשטח ירדן.מנהיגי העולם הערבי מחליטים להתכנס שוב עם ההבנה שיש פה סיכון לתחילתה של מלחמה והם מחליטים להפסיק עם פעולות הטרור ולהמשיך רק עם עבודות ההטייה. מצרים עדיין מתנגדת ונאצר משתף בחשש שלו שהאירוע יתפתח למלחמה שהעולם הערבי לא יכול לספוג (בגלל הקרע בעולם הערבי.  )  לבנון מצידם הפסיקו עם עבודות ההטייה לעומת סוריה שהמשיכו, התקריות וחילופי האש בגבול סוריה לא הפסיקו  עד בעצם שנת 1967 שבה פורצת מלחמת ששת הימים שבמהלכה מדינת ישראל כובשת את רמת הגולן וכל השטח שבה מתרחשות עבודות ההטייה הסוריות נכבש והופך לשטח ישראלי.  ברבות הימים מדינת ישראל מבינה ששאיבה ממי הכנרת פוגעת בה כיוון שגם בכנרת המים נגמרים ולכן היום הופעל תהליך הפוך שבו מזרימים מים מותפלים מהים לתוך הכנרת ,התהליך התחיל באוקטובר 2025. כיום מי הכנרת מנוצלים רק להסכם השלום עם ירדן שהיא מדינה מדברית שאין בה מים לכן ישראל כחלק מההסכם שלום מספקת לה 50 מיליון מ"ק מים בשנה