יחמור פרסי

היחמור הפרסי:-סיפורו של מין נכחד ושב לחיים

היחמור הפרסי, בעל חיים אלגנטי ומרשים ממשפחת האיילים, הוא לא רק יצור יפהפה, אלא גם סמל של תקווה ושימור טבע. סיפורו, שנע בין סכנת הכחדה מוחלטת לבין חזרה מפוארת אל נופי ארץ ישראל, הוא אחד מסיפורי ההצלחה המרתקים ביותר בעולם הזואולוגיה המודרנית. היחמור הפרסי  שנחשב במשך שנים רבות למין נכחד, חזר והתבסס מחדש בזכות פרויקטי שימור נועזים, והפך לחלק בלתי נפרד מנופי הגליל והכרמל.

מאפיינים פיזיים והתנהגותיים

היחמור הפרסי הוא תת-מין של יחמור אירופי, אך הוא גדול ומסיבי ממנו. הוא נבדל מהיחמור האירופי גם במאפייני פרוותו – הוא בהיר יותר, ופס הקישוט הכהה על גבו מודגש יותר. גובהו של היחמור מגיע לכ-100 ס"מ בכתפיים, ומשקלו יכול להגיע לכ-100 ק"ג אצל זכרים בוגרים. לזכרים יש קרניים מרשימות ומסועפות, המגיעות לאורך של כ-70 ס"מ, בעוד לנקבות אין קרניים כלל.

היחמורים הם בעלי חיים חברותיים החיים בעדרים. הם פעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים, כאשר הטמפרטורות נמוכות יותר. תזונתם מורכבת בעיקר מצמחייה עשבונית, ענפים צעירים, עלים, ואף פירות. הם מעדיפים בתי גידול של חורש פתוח או שטחי יער, מה שמתאים היטב לנופי הגליל, שם הם זוכים למחסה מצד אחד ולמזון רב מצד שני.

תקופת הרבייה, המכונה "עונת הייחום", מתרחשת בסתיו. בתקופה זו, הזכרים נלחמים זה בזה על הזכות להזדווג עם הנקבות, והמקום מהדהד מקולות קרניהם המתנגשות. לאחר תקופת היריון של כשמונה חודשים, נולדים הצאצאים באביב.
היסטוריה של הכחדה והשיבה לטבע

סיפורו של היחמור הפרסי כרוך בהיסטוריה האנושית. בעבר, תחום תפוצתו השתרע ממזרח התיכון ועד למרכז אירופה. עם זאת, ציד בלתי מבוקר והרס בתי הגידול הובילו לירידה דרמטית במספרם. באמצע המאה ה-20 נחשב היחמור הפרסי למין נכחד לחלוטין. הדיווח האחרון על יחמור חי בטבע היה בעיראק בשנת 1957.

באופן מפתיע, שמונה פרטים בודדים התגלו בחוות איילים באיראן. בשנת 1970, שיתוף פעולה בינלאומי נוצר במטרה להציל את המין מהכחדה. במבצע מורכב, הובאו לישראל ארבעה יחמורים פרסיים: שני זכרים ושתי נקבות. הם נקלטו בחי בר בכרמל, שהפך למרכז רבייה בינלאומי עבור מינים בסכנת הכחדה.

פרויקט הגידול בישראל היה הצלחה מסחררת. היחמורים התרבו בשבי, ומספרם גדל בהתמדה. לאחר שנים של מאמצים, הגיע השלב המכריע: השבתם לטבע. בשנת 1996, שוחררו בהר הכרמל ובשמורת הטבע נחל כזיב שבגליל המערבי עשרות יחמורים שגודלו בשבי. מאז, הפרויקט התרחב, ויחמורים נוספים שוחררו בנחל שורק בהרי יהודה.

### הצלחה מפוארת ואתגרי השימור

פרויקט השבת היחמורים נחשב לאחד המצליחים בעולם. כיום, אוכלוסיית היחמורים בישראל מונה מאות פרטים, המסתובבים חופשי בשמורות טבע ובשטחים פתוחים. הצלחתו של הפרויקט הביאה לכך שהאגודה הבינלאומית לשימור הטבע שינתה את מעמדו של היחמור הפרסי מ"בסכנת הכחדה חמורה" ל"בסכנת הכחדה".

אולם, למרות ההצלחה, עדיין קיימים אתגרים רבים. הצפיפות בכבישים ובשטחים הבנויים מהווה סכנה ליחמורים, ורבים מהם נדרסים. בנוסף, יש צורך בהרחבת שטחי המחיה שלהם והגנה עליהם מפני ציד לא חוקי. רשות הטבע והגנים ממשיכה לפקח על אוכלוסיית היחמורים, לערוך מחקרים ולפעול לשימורם, בין השאר על ידי הקמת מעברים אקולוגיים מעל כבישים, המאפשרים לבעלי החיים לחצות אותם בבטחה.

לסיכום, סיפורו של היחמור הפרסי הוא סיפור של תקווה. הוא מוכיח כי עם נחישות, שיתוף פעולה ומאמץ, ניתן להחזיר לחיים מינים שנדמו כי נכחדו לעד. היחמור הפרסי אינו רק יצור נדיר, אלא גם תזכורת מתמדת לחשיבות שימור הטבע, ולכוחה של פעולה אנושית חיובית להחזיר את הגלגל לאחור. כיום, לטייל בגליל ולראות יחמור יפהפה רועה בחורש הוא חוויה מרגשת ונדירה, המעידה על סיפור הצלחה ישראלי בינלאומי.
תמונה באדיבות: צילום: (ישעיהו גולדרייך)
Ydgpictures באינסטגרם