התאו

התאו-הדר הרשקוביץ

כשמסתכלים על תאו (או בשמו המקומי- הג'מוס), קשה שלא להתרשם מהממדים שלו. מדובר בשור מאסיבי שיכול לשקול בקלות 800 קילוגרם, אבל אל תתנו למראה הכבד להטעות אתכם: מדובר באחת החיות החכמות והמפתיעות בטבע.

התאו הוא חיה צמחונית שאוהבת לבלות את רוב יומה בתוך מקורות מים וביצות. הסיבה לכך היא לא רק הרצון לנשנש צמחי מים וקנים, אלא צורך הישרדותי ממש: לתאו אין כמעט בלוטות זיעה. כדי לא "להתבשל" בשמש, הוא חייב "מזגן טבעי" בדמות רביצה בבוץ, שמגן עליו גם מפני עקיצות חרקים וטפילים.

הידעתם? למרות שהם נראים שלווים כשהם רובצים במים, לתאו יש אינטליגנציה גבוהה מאוד. בקרב מגדלים ובטבע אומרים שיש להם "זיכרון של פיל"- הם מסוגלים לזהות ולזכור אנשים שפגעו בהם בעבר, ויש להם יכולת ניווט מרשימה בשטח.

המסע לישראל

לפני הכל, נעשה סדר: הסוג שיש לנו בארץ הוא תאו המים האסייתי. הוא הגיע לישראל מאזור הודו ומסופוטמיה לפני כ-1,200 שנה, בתקופה המוסלמית הקדומה. הערבים שהתיישבו כאן הביאו אותו כחיית עבודה מושלמת לביצות. בזכות המבנה הייחודי של הפרסות שלו, הוא לא שוקע בבוץ הטובעני שבו שוורים וחמורים רגילים היו פשוט נעצרים.

רבים מתבלבלים בינו לבין התאו האפריקני (Buffalo)- אותו לוחם פראי מהסוואנות שמופיע בסרטי טבע נלחם באריות. בעוד הג'מוס שלנו הוא חיה שבויתה ועבדה עם בני אדם, התאו האפריקני מעולם לא בוית והוא נחשב לאחת החיות התוקפניות והמסוכנות ביותר בעולם. בלבול נוסף קורה עם הביזון האמריקאי (זה עם הדבשת והפרווה מהמערב הפרוע), שבכלל שייך למשפחה אחרת למרות שבאנגלית קוראים לו בטעות "Buffalo".

תפקידו של התאו בארץ כיום

במשך מאות שנים הג'מוס היה הלב של החקלאות בעמקים. הוא שימש לחרישה, להובלת משאות כבדים, ואפילו סיפק חלב עשיר מאוד. עובדה מפתיעה: אם אכלתם פעם גבינת מוצרלה איכותית (מוצרלה די בופאלו), כדאי שתדעו שהיא מיוצרת במקור מחלב של נקבת התאו. החלב שלה שומני ומזין הרבה יותר מחלב פרה רגיל, וזה מה שנותן לגבינה את המרקם והטעם הייחודיים שלה.

עם ייבוש הביצות והקמת המדינה, הג'מוסים כמעט נעלמו לחלוטין מהנוף שלנו. הם היו על סף הכחדה מקומית עד שרשות הטבע והגנים הצילה את השרידים האחרונים והעבירה אותם לשמורות טבע.

היום, אם תבקרו בשמורת החולה או בעין אפק, תוכלו לראות אותם חיים בנחת עד גיל 20-25. הם כבר לא מושכים מחרשות, אלא עובדים ב"שירות המדינה" בתור גננים אקולוגיים: הם אוכלים את הקנים והצמחייה שחוסמים את זרימת המים, ובכך הם עוזרים לשמור על השמורה פתוחה ונקייה עבור ציפורים נודדות ודגים.

אז בפעם הבאה שאתם רואים ג'מוס רובץ במים, תזכרו שמדובר בלוחם אמיץ עם זיכרון מצוין, שהוא גם המקור לגבינה הכי טעימה בפיצה שלכם וגם שומר הטבע של העמקים.